פסק-דין בתיק ת"א 14085-06

1.         בתאריך 24.6.2005 בשעה 03:30 לפנות בוקר לערך, רכב התובע 1, סולואגה אנדרס פיליפה [להלן - "התובע"] על אופנועו בכביש החוף, בסמוך לכפר שמריהו, כאשר הוא מרכיב את אשתו, סולואגה ויויאן גריחלבה, מאחור. שניהם אזרחים קולומביאניים, היו באותה עת עובדים זרים חוקיים בישראל, והתגורר כאן מספר שנים.

בצאתם מן המנהרה שבצומת כפר שמריהו, ארעה תאונת דרכים [להלן - "התאונה"].

בתאונה הייתה מעורבת גם משאית מספר רישוי 25-374-18 [להלן - "המשאית"] בה נהג שטינברגר אהרון, הוא הנתבע 1, ואשר השימוש בה היה מבוטח בשומרה חברה לביטוח בע"מ, היא הנתבעת 2.

2.         כתוצאה מהפגיעה בתאונה, נהרגה אשתו של התובע, סולואגה ויויאן גריחלבה [להלן - "המנוחה"], שעיזבונה הוא התובע מס' 2 בתביעה הנדונה, וגם התובע נפגע קשה בגופו.

3.         התביעה דנן הוגשה על ידי התובע, עזבון המנוחה ובנם הקטין של התובע והמנוחה, אריק גריחלבה, שהינו התובע 3 [להלן - "הקטין"] כתלוי במנוחה, לפיצויים בגין נזקי הגוף שאונו להם בתאונה.

4.         טענות התביעה

מלכתחילה, הוגשה התביעה נגד נהג המשאית ומבטחתו.

תביעת התובע נגד הנתבעים התבססה על פקודת הנזיקין, שכן במועד התאונה, הסתבר כי לא הייתה ברשות התובע פוליסת ביטוח חובה בת תוקף, וזאת לטענתו, מחמת טעות, ועל כן סבר כי אינו זכאי לתבוע לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 [להלן - "חוק הפיצויים"].

בתביעתו טען התובע כי שיצא מן המנהרה, בעודו בנתיב הימני, יצאה המשאית מכיוון כפר שמריהו ורצתה להשתלב בתנועה, מבלי שצייתה לתמרור מתן זכות קדימה שהיה בדרכה ופגעה באופנוע מאחור בעצמה רבה.

תביעתו נגד הנתבעת 2 התבססה על הוראות סעיף 3 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970, לפיהן הוצאה למשאית פוליסת ביטוח שביטחה את בעל הרכב ואת הנוהג בו גם מפני חבות שהם עלולים לחוב בה לפי פקודת הנזיקין.

תביעת עזבון המנוחה ותביעת התלוי של הקטין הוגשו בהתבסס על הוראות סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים בהיות התאונה, תאונה מעורבת.

  5.       בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים 1-2 נטען כי לתובעים עילת תביעה לפי חוק הפיצויים, נגד קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, ועל פי עקרון ייחוד העילה, אין לתובעים, ובעיקר לתובעים 2-3, עילה לפי פקודת הנזיקין, ואף התובע זכאי לתבוע מקרנית, במסגרת תביעת התלויים. הנתבעים אף הכחישו הטענה כי מדובר ב"תאונה מעורבת". בנוסף, הכחישו הנתבעים את אחריותו הנטענת של הנתבע 1 לתאונה, והטילו את מלא האחריות להתרחשותה על התובע.

6.         לאור טענות הנתבעים 1-2 בכתב הגנתם, עתרו התובעים להתיר להם לתקן את כתב התביעה, על ידי הוספת הפול - המאגר הישראלי לביטוח רכב [להלן - "הפול"] אשר הוציאה לאופנוע עליו רכב התובע תעודת ביטוח חובה, וקרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים [להלן - "קרנית"], כנתבעים נוספים, ומבוקשם ניתן להם.

7.         טענות התביעה בכתב התביעה המתוקן

בכתב התביעה המתוקן ביסס התובע את תביעתו האישית על הוראות חוק הפיצויים. תביעתו הופנתה כנגד הפול, כמבטחת השימוש באופנוע במועדים הרלבנטיים לתאונה, ולחילופין, אם ייקבע כי לאופנוע לא היה קיים כיסוי ביטוחי, הרי שקמה לו לטענתו, עילת תביעה כלפי קרנית, מכוח הוראות סעיף 7א' לחוק הפיצויים.

לחילופין, חזר התובע על טענותיו כלפי הנתבעים 1-2, המבוססות על פקודת הנזיקין, בראותו את הנתבע 1 אחראי להתרחשות התאונה.

באשר לתביעת העיזבון והתלוי, נטען כי המנוחה הועפה מן האופנוע ואז נדרסה על ידי המשאית, כך שבענייננו חלות הוראות סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים בדבר תאונה מעורבת.

לחילופין - לאור הכחשת הנתבעים 1-2 את אחריותם לפי סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים, נטען בכתב התביעה המתוקן, כי קמה לתובעים 2-3 עילת תביעה מול הפול וקרנית, כאשר בית המשפט התבקש להכריע, מי מכל הנתבעים אחראי לפצות את עזבון המנוחה ותלוייה.

8.         טענות ההגנה